קך) וכתב רבינו סעדיה גאון בהקדמת ספרו האמונות והדעות. וז"ל והאמונה על ב' דרכים. אמת ושקר, והאמונה האמתית היא שידע הדבר כאשר הוא וכו' והאמונה השקרית הוא שידע הדבר בהפך מה הוא וכו'! והחכם המשובח מי ששם אמיתת הדברים שרש. ומנהיג דעתו עליהם ועם חכמתו בטוח אל המובטח, ונזהר ממה שצריך להזהר ממנו (פירש הרב שביל האמונה כלומר עם שהוא חכם. בחכמתו הוא ירא בכל מה שהתורה האלהית הגוזר עליו כהפך עיונו, והוא בוטח על הדבר הראוי לבטוח וירא ונזהר מהדבר אשר ראוי להזהר ממנו יען שנפשו יודעת מאד כי יש מביאות גם לדברים שלא נפל דעתו עליהם עד אשר ייטיב עיונו עליהם עד שיסורו כל הספיקות מלבו. ויתברר לו אמתתו) והכסיל המגונה מי ששם דעתו לשורש, וחושב כי אמתות הדברים הולכות אחר דעתו, ועם סכלותו בוטח במה שצריך להזהר ממנו, ונזהר מהבטוח בו, וכאשר אמר החכם (משלי ד') חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח ע"כ. ואחרי הדברים והאמת האלה תבין ותשכיל כי קבלת המסית מחבר הזהר והנמשכים אחריו לתומם היא בעצמה דעת הפילסופים הקדמונים הרחוקים מן התורה והמצוה אשר צונו ה' אלהינו על ידי משה בחירו, וזקינים ונביאים שקיבלו איש מפי איש עד חיבור המשנה והתלמוד ועד סוף הגאונים הרס"ג ז"ל אשר נתן אל לבו להשיב על כתות הפילסופים התועים ההולכים אחרי ההבל, לבל יתערבו דעותיהם באמונת תורתינו הטהורה וז"ל הכת האחת היא האומרת שהבורא יש לו גשמים רוחניים דקים ונקודות דקות מאוד כאבק דק וכו' שם במאמר א' חידוש. והכת האחרת היא האומרת שבורא הגשמים בראם מעצמו (רוצה לומר שהפריש חלק מעצמותו ומאותו החלק ברא את העולם) מצאתי אלה האנשים לא נתכן להם לכחש בעושה, ועם כל זה לא קבל שכלם היות דבר מלא דבר. וכיון שאין דבר כי אם הבורא, האמינו כי ברא הדברים מן עצמו. ואלה יותר כסילים מן הראשונים. וראיתי לגלות אולתם בשלש עשרה פנים וכו' ע"ש בדברי הגאון ועומק תשובותיו בזה, ותבין להשיב על הטעאות מחבר הזהר והמקובלים החדשים שנטו אחריו. כי שלי שום ספק שהיא לקוחה מאלה השתי דעות הזרות.

ועיין בפי' הרמב"ן לשיר השירים בפסוק אפררון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון שגם הוא טעה בזה ונטה לרעת הזרה הזאת. וחשב ליחסה לרבי אלעזר הגדול שדעתו כדעת אפלטון האומר כי שוא הוא שהבורא ימציא דבר מלא דבר. מעצמותו ית' והוא דרך משל כחומר ליוצר וכברזל לנפח, יצייר ממנו מה שירצה מהכלים. כן הבורא יצייר מזה הנאצל שמים וארץ וזולתם אין זה חסרון בחוקו ית' כשלא יברא דבר אלא מדבר ודבריו אלה היפך המקובל בכל האומה הישראלית, שהקב"ה המציא כל עם ישראל שהיא מקובלת בידם. ויאמינו סברא פחותה כזו שהקב"ה המציא כל המציאות מעצמותו! וכבר העיר הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים פרק כ"ו משני על דברי רבי עליאזר והניח בקושיא. ולא דן אותו לחולק על הקבלה האמתית שהיא פשוטה בכל ישראל. ולעניות דעתי נראה כוונת ר' אליעזר באמרו מאוד לבושו ר"ל מרוב כוחו ית' ועצמותו וגאותו המכונה בכתוב בשם לבוש שנ' לבשי עזך ציון, עורי לבשי עז. לבש ה' עז! ונגד זה נקרא חסרון הכח והיכולת בשם לבוש שנאמר ה' מלך גאות לבש (תהילים צ"ג). וכן העוז שהוא החוזק והיכולת נקרא חסרון הכח והיכולת בשם לבוש בשת, ילבשו, שוטוני כלמה, שונאיך ילבשו בשת ילבשו בשת וכלמה! ורצה ר' אליעזר ע"ה לומר שברוב כחו ית' ועצמתו ברא השמים יש מאין המוחלט, והשמים נקראו כסא, שנאמר השמים כסאי, ומהגרמים השמימים הנקראים שלג, ברא את הארץ, וזהו כי לשלג יאמר הוי ארץ! והרצון יקרא אור, כמו שנאמר ואור פני לא יפילון, ר"ל שלא יבטלו דברי ויעברו על מה שרציתי כן נ"ל. וזו ראיה גמורה (ר"ל סברת הרמב"ם שמיחס לר"א) שהקבלה החדשה לקוחה מדברי הפילסופים הקדמונים, וגם מאמונת השונים המאמינים בשני פועלים פועל הטוב ופועל הרע, סטרא דקדושה, וסטרא אחרא מסאבא, עיין עליהם ועל תשובת הגאון הרס"ג ז"ל במאמר חדוש, ובפרק ז' מאמר האחדות מצאתי בדברי הגאון ראיה וחזוק למה שכתבתי לעיל וז"ל והכת האומרת כי קצת האל זב גוף ורוח, יתחייבו עם שני התשובות האלה כל מה שהתחייבו בו האומרים כי הדברים הנבראים הם מהבורא והכת האומרת שגופו ורוחו מחודשים ויש בו רוח אחרת מהבורא תחייב כי גוף מחודש שב להיות אלוה בשיתוף דבר אלהי בו ומקישים אותו להשראת הכבוד על הר סיני ובעץ הסנה ובאהל מועד, וזה מחייב אותם להאמין כי האלה והסנה וההר אלהים ג"כ ויוספו רעה וכו' ע"כ.

ומדברי הגאון תבין אמתת דברינו שכתבתי לעיל כי נכונים הדברים על פי תורתינו הקדושה וקבלת רז"ל וכמו שכתבו הפוסקים דכל דאתאמר בדברי גאון אליו שומעין שדבריהם דברי קבלה.

קכא) כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות יסודי התורה, משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשא שיעשה האות בלאט וכשוף וכו' ובמה האמינו במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר. האש ובקולות והלפידים. והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו,ואנו שומעים, משה משה לך אמור להם כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם. ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה, נמצאו אלו ששולח אליהם, הם עדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות שהן והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד, שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו, כך משה רבינו ע"ה כל ישראל עדים לו מעמד הר סיני, ואינו צריך לעשות להם אות לפיכך אם עמד נביא ועשהאותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו (ואפילו בפרט אחד או להוסיף או לגרוע בשום מצוה קלה או חמורה) אין שומעין לו ואנו יודעין ביחוד שאותן האותות בלאט וכשוף הן. לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה. אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו שממע הוא, הא למה הדבר דומה לעדים שהעידו על דבר שראה הוא בעיניו שאינו כמו שראה שאינו שומע להן. אלא יודע בודאי שהן עידי שקר. לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. שהרי זה בא להכחיש מה שראית בעיניך עכ"ל. וכן כתב הסמ"ג בהקדמת העשין וז"ל טכאשר רצה אדון הכל ליתן תורה, הטה שמים ושמי השמים על הר סיני בקולות ולפידים נפלאים ונוראים, וקרא למשה בחירו ואמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ולמה הוצרך לזה והלא כבר כתוב על הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו? אלא כך אמר הקב"ה למשה אני רוצה שיאמינו בך ישראל במה שקדם שאתה נביא על ידי אותות ומופתים שעשית, אבל תורה שאני רוצה ליתן איני רוצה שיאמינו בך ישראל על ידי אות ומופת. אלא על ידי שישמעו באזניהם שאני מדבר עמך ולכן עשה הקב"ה את הדבר הזה, שכשיהיו ישראל בגולה. אם יאמר להם עכו"ם או ישמעאל לעזוב תורתם ולעבוד אלהים אחרים ויתן להם אות ומופת יכולין ישראל לענות לו, אפילו תתעשה הרבה אותות ומופתים כמשה בן עמרם לא נאמין לך בחילוף תורתינו, אלא אם כן נשמע באזנינו שידבר עמך השם כמו שדיבר עם משה, כי אפילו משה בחירו לא רצה שנאמינהו בתורה אלא על ידי ששמענו שדיבר עמו. ולאחר שנתן את התורה אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. כלומר אין לכם להאמין עוד לשום אדם שיאמר שהחלפתי תורה אם לא תראו שאדבר עמכם מן השמים להחליפה, ולפי שאמרנו שאין לנו תורה לשום עכו"ם או ישמעאל באות או מופת שיעשה להחליף תורתינו, פי' בתורה היאך יש יכולת לעשות אות או מופת. שנאמר כי יקום בקרבך נביא או חולם וכו' כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, הרי פירש לך שזה האות והמות אינו מכח ע"ז שלו שלא הקב"ה עושה זה האות לנסות בו את ישראל, ואחר פטירת משה רבינו עמדו נביאים לישראל ודברו בחידות ומשלים, ועל ידי כך אמרו הגוים כי הנביאים נבאו בתורה חדשה שלהם לכך שלח הקב"ה לישראל ביד מלאכי שהוא אחרון לכל הנביאים ואמר שני דברים בסוף דבריו לחתום כל הנבואות הנה אנכי שלח לכן את אליה הנביא וכו' כלומר הנני אחרון לכל הנביאים. וממני עד שיבוא אליהו לא יעמוד נביא, והנני אומר לכם בשם הקב"ה זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב אל כל ישראל חקים ומשפטים כלומר אל יעלה על לבבכם שהנביאים שעמדו לפני נתנבאו בחילוף תורת משה, כי כולם לחזק תורת משה באו עכ"ל הסמ"ג קרוב לדברי הרמב"ם ז"ל. וכן דרשו רז"ל בפסוק שובי שובי השולמית הובא במדרש הגדול ויש פרשת וישלח ע"ש.

קכב) ומדברי שני המאורות הגדולים גדולי חכמי ישראל, הרמב"ם והסמ"ג מודעא רבה לאוריתא שלא לשמוע לדברי המלך העכו"ם אשר הביא לנו את הספר החתום בשם רשב"י הזהר המסית ומטעה אותנו לחשוב באלהינו כמה עלות וסבות ולהחליף ולהמיר את כבודו אלהינו אשר אין ראשית לראשיתו באל אחד קצר אפים (זעיר אנפין) אשר לפי דבריו ניתן לו הכח והממשלה מן הסבות אשר למעלה ממנו, ושהם צוו ופקדו את כל באי עולם לעבדו ולאהבה אותו באמרם כי הוא אלהינו ואותו נעבוד, ומבת זוגו נירא. חלילה לנו להאמין כי התנא רשב"י ע"ה יאמר כדברים האלה, ושהוא עשה את החבור הזה בתור תורה שבעל פה חדשה, ויצוה עלינו לשוב בתשובה שלא לעסוק במשנה ובתלמוד. אלא בתורתו החדשה הנותנת דופי במשנה ובתלמוד לקרותה שפחה וקליפה, וסלע אחרא, ואבן משכית, ושהעוסקים בה נקראים עוסקים בתורה שלא לשמה, ודומין לכלבין דצוהין הב הב, ויורשים גיהנם האומרת הב, הב, כמו שנתבאר לעיל. חלילה לכל איש ישראל תמים עם ה' אלהיו ותורתו שבכתב ושבעל פה המסורה וחקוקה במשנה ובתלמוד, להאמין בדברים כאלה למלך העכו"ם שמסר לנו את הספר המסית אותנו לעבוד אלהים אחרים ולמשוך את לבבינו לאהבה אותם בספור מעשיות נוראות ונפלאות הנזכרים בספר הזהר אשר לא בעינינו ראינו ולא אבותינו ספרו לנו, כי עתיק יומין נראה ונגלה לרשב"י ונתן לו רשות לגלות פנים בתורה שלא כהלכה המקובלת, שהקב"ה אחד מיוחד מכל האחדים. חלילה להתנא רשב"י ע"ה וחביריו מעשות זאת להדיחנו מאחרי ה' אלהינו בחל שפתיו. וברוב לקחו אשר ליקט מדברי רז"ל ועירבם בתוך מליצותיו להטותינו מדרך הקדש ומעבודת אבינו מלכינו יוצר בראשית. כאשר זרה ונכריה, אשר עליה אמר שלמה המלך ע"ה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה וכו'. הטתו ברוב לקהה בחלק שפתיה תדיחנו וכו', להאמין ולחשוב באלהינו גופות של אור. אשר מהם ובהם תלוים כל מצות התורה ואם לא הגופות האלה אין תורה ואין מצוה, וכל מעשה מצותינו וברכותינו ותפלותינו ושבחים שאנו משבחים ומפארים לשי"ת הוא רק לגופים האלו הנבראים, דהיינו החמשה פרצופים הנחלקים עוד לשנים עשר פרצופים וביחוד לקצר אפים ובת גוזו (זו"ן) ושהוא המלך המהולל בכל התשבחות, כי כן צוו אביו ואמר לעבדו ולהללו ולשבחו לפארו ולקרותו בשם יהוה.

חלילה לכל רבותינו התנאים והאמוראים מראשם ועד סופם אשר ידענו בבירור את אמונתם הטהורה ואת חכמתם חסידותם וזהירותם. לחשוב עליהם שהאמינו בפילסופיא הקדומה הטמאה המתועבת המלאה הזיות והבלים להכניסה בדת תוה"ק ולמשחה בששר, ולעשות לה ציונים ורעיונות זרות הרחוקים מן השכל הישר כדי להכניסה בתורת אלהינו תורת משה רבינו הנקייה מכל דעה זרה ונפסדת, ולהעמיס בה רבוי באלהות, בלי שום אות ומופת. רק בספורים של שקר שנגלה אליו עתיקא קדישא ונשמת משה ואליהו, ונשמות תנאים ואמוראים וגאונים שעדין לא היו ולא נבראו בימי התנא הקדוש רשב"י ז"ל. ובודאי שספורים כאלה הם ספורים בדוים שלא היו ולא נבראו, ואיך נשמע ונקבל על ידי ספורים בדוים להמיר את ה' אלהינו ארך אפים ורב חסד באל אחר קצר אפים בתבנית אדם אוכל לחם העצבים? כדגרסינן בסנהדרין פרק אלו הן הנחנקין אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא (הכדוק לך רמב"ם פ"ז מיסוה"ת) עבור על דברי תורה (לפי שעה) שמע לו חוץ מע"ז, שאפי' מעמיד לך מחה באמצע רקיע אל תשמע לו, תניא רבי וסי הגלילי אומר ראה עד היכן הגיע סוף עובדי אלילים שנתן להם ממשלה, אפי' אם מעמידים חמה באמצע רקיע אל תשמע להן מפני מה? כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. אמר רבי עקיבה ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה ולבנה לעובדי רצוני. הא אינו מדבר אלא במי שהיה נביא אמת, וחזר להיות נביא שקר ע"כ. והן הן דברי הרמב"ם והסמ"ג שאפי' יעמוד נביא ויעשה אותות ומופתים בשמים ובארף כמשה בן עמרם ויאמר להחליף תורתינו, או לבטל או להוסיף שום מצוה לא נשמע לו.

קכג)ובנדון דידן איכא קל וחומר גדול ועצום, ומה אם להחליף תורה או מצוה מכל המצות לא נשמעו לו כל שכן שלא נשמע למלך העכו"ם שמסר לנו את הספר הנזכר המסית להחליף ולהמיר את ה' אלהינו אחד בחמשה פרצופים, וביחוד לזעיר אנפין ופילגשו ולמר בפנינו ולחשוב בדעתינו שהוא אלהינו, והוא המלך המהולל בכל התושבחות, וכל המצות שנעשה נעשם לשם האלוה קצר האפים. ונשיב אל לבינו בשום שכל, ונדע בבירור כי מנסה ה' אלהינו אותנו כמו שאמר השי"ת בתורה כי יקום בקרבך נביא וכו' ובא האות והמופת וכו' כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם, וכמו שביאר הרבה המורה בפרק כ"ד משלישי שרוצה לומר כי בשיקום מתפאר בנבואה, ותראו אותותיו ומופתיו המביאות לחשוב אמת בדבריו. דעו שהוא ענין שירצהו השם ית' להודיע באומות שיעור האמינכם באמתת תורתו והשגתם אמתתו ית' ושאינכם ניסיתם להסתת מסית ולא תפסד אמונתכם בשם ית', למען יכוין אליה כל מבקש אמת. ויבקש מן האמונות מה שהוא אמת ויציב, וקיים קיום שאין לפנות עמו עוד לעשיית אות ומופת, שהמפתה לעשות הפכו באות או מופת. הוא קורא להאמין בנמנעות, כי לוא יועיל המופת רק למתנבא בדבר אפשרי כמו שביארנו במשנה תורה עכ"ל. אוי נא לנו כי נסה ה' אלהינו אותנו בהמציאו לנו את ספר הנזכר הזהר והתיקונים על ידי המלך העכו"ם ולא עמדנו בנסיון, ונפתינו להסתת המסית הנזכר לעבודת אלהים אחרים רבים, המשתתפים עם הבן קצר אפים (ז"א) ופילגשו על ידי הבטחתו שהוא מבטיח את קוראיו, שהזעיר אנפין מושל השפע מאצל העתיק כמו שכתב הרב יושר לבב וכסא אליהו! וכדי לפתותינו הוא משבח את סחורתו בכל דיבור במלות זכאה חולקיהן או זכאה הולקיה דמאן דעביד כך וכך, ווי ליה מאן דלא אזדהר בכך וכך, וכמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, והא מפחית ומשפיל ומוריד את כבוד המשנה והתלמוד כלאחר יד, ומגדיל ומשבח את תורתו החדשה, ומתנבא של עתיד בסוף הימים, יעזבו את המשנה והתלמוד ויתפרנסון מחבורא דיליה, ועל ידי הלמוד בספריו יזכו להגאל, ובדברים האלו לבדן בלי שום אות ומופת צלחה לו להטות לב רבים וגדולים מישראל לעבוד אלהים חדשים בעלי גוף וגויה רמ"ח איברים ושס"ה גידים גדולים ועצומים, זכים ובהירים מאירים ומזהירים יתארם הקורא בשרד שכלו, ובמחוגת בינתו, אך ורק שהחומר שלהם איננו מדם ובשר _כמו שכתב הרב המורה בפרק א' מראשון) וקורא להם בשמותיו של הקב"ה.

קכד) ועל הירא את דבר ה' ומשכיל בתורתו ובקבלת רבותינו במשנה ובתלמוד אל יפת בסתר לבו לעבוד שום צורה ופרצוף אשר לפי דבריהם חלק להם האלוה העליון מעצמותו וישם את חלק החכמה שבו נשמה לחכמה ואת חלק הבינה שיש בו נשמה לבינה הנקראת אימא ואת חלק הגדולה שבו שם בגדולה ואת חלק הגבורה שם בגבורה וכו'. ויהיו החלקים האלה להם לנשמות וגם את הגופים הרקים העליונים שמו אותם לנשמות לגופים בתחתונים מהם וקיימו וקבלו עליהם לעבדם ואמרו שבעברינו אותם אנחנו עובדים לנשמתם שהיא הסבה הראשונה ממש.

והדעה הזאת לקוחה מהפילסופים החיצונים (שהזכירם הר' המורה פרק כ"ט לשלישי) שאמרו שהאלוה הוא נשמת הגלגלים והכוכבים והמזלות ולכן היו עובדים להם ואומרים שהם עובדים לנשמתם שהיא הסבה הראשונה לדבריהם. וברעיונותיו המציא את הפרצופים האלה מאדם קדמאה עד זעיר ונוקביה ושלשל אותם מהסבה הראשונה אשר צמצמה ברעיונו וסלקה למעלה וחזר ושלש ממנה כל אותן הפרצופים בעולמות אין קץ וגם בעולמות שלמטה מעולם האצילות. וישם את החוט המשתלשל בהם נשמה להם ויצו את קוראיו לבדם בטענת שלא את גופם עובדים רק לנשמתם כמו שעשו הפילסופים הראשונים החיצונים בכוכבים ובמזלות. ואת כל הפרצופים קרא בשם מעשה הרכבה וישם את חיות המרכבה אלהות בעבור החלק המשתלשל מהאלהים מאלהים המצומק אל הסביבות לפי דבריו. אשר מהחלק הזה היורד דרך צנור דק נתהוו כל הגופות עם עיגוליהם וממנו גם נשמותיהן ומלבושיהן ויהיו להם לאלוהות ויקראו שמותיהן בשמותיו של הקב"ה וכינוייו. והאלהים העליון לא השאירו לו לא שם ולא כינוי ועשוהו מסולק וריקן מכל שבח ותהלה וברכה לפי שאין לו ממי להתברך וגזרו אומר שהמתפלל אליו אין תפלתו תפלה ולא יענהו.

קכה) וכל הדברים האלה קמו עמדו להאמין בהם בלי קולות וברקים ולפידים וענן וקול שופר ואפי' אות ומופת כמו שאמר הכתוב בנביא השקר ונתן אליך אות או מופת לא שמענו ולא ראינו ולא בת קול מן השמים קראה באזנינו רק דיו שחור על נייר לבן סיפורי פלאות בדויים משם עתיקא דקישא שנראה לבית מדרשו של רשב"י המשקר (ולא לרשב"י תנא דידן ח"ו על כבודו) ושאל לו על פסוק ויאמר אלהים נעשה אדם וכו' כדאיתא בזוהר בראשית כ"ב. היעלה על לב ישראל לשאול על אחד מעשרה מאמרות שבהן נברא העולם מי האומר מאמר זה ומי האומר מאמר זה או על דעתו לומר כי האומר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי ולא זהו שאמר כל העשרה מאמרות? וגם הרבה ספורים משם אליהו ורעיא מהימנא ואחרים מהתנאים והאמוראים והאחרונים אשר כל משכיל בתורה התמימה ודברי נביאינו וחז"ל ישום וישרוק ועמד משתאה ומשתומם איך נוציא ישן אשר שמענו במעמד הר סיני הנבחר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל להודיעם לבניהם בקולות וברקים ולפידים וענן כבד וקול ה' בכח מדבר מתוך האש אשר לא עשה כן לכל גוי ובקול עוז ותעצומות דבר עמנו פנים בפנים אנכי ה' אלהיך אשר הוציאתיך וכו' ונאמין שאין לי אב ולא אח ולא בן ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וכו' ונאמין למלך העכו"ם שהביא לנו תורה שבעל פה חדשה האומרת כי האלהים ברא מעצמותו חמשת פרצופין והשליטם על מעשה בארית והם השליטו הזעיר אנפין על כל הברואים וצוו את הכל לעבדו והוא אלהינו ואנחנו עמו ונחלתו?

ואם ח"ו רצונו ית' להמיר כבודו באל אחר קצר אפים ולהשליטו על כל הברואים כמו שאמר הזהר שולטנו אתיהיב ליה וכו' היפך מה שצונו בתחלה תמר בו ואמרו רז"ל אל תמירני בו ואל תמירהו בי (רזה פרשת משפטים) מה לא יט שמים וירד על איזה נר שיבחר וידבר עמנו עוד הפעם לאמר עתה בסוף הימים נלאתי כלכל והמלכתי במקומי את קצר האפים? זאת לא תהיה לא זו הדרך ולא זו העיר ולא יחליף האל ולא ימיר ולא יעשה כן בישראל להמיר את אלהינו אשר הודיע דרכיו למשה כי הוא ארך אפים ורב חסד באל אחר קצר אפים ובעל אשה.

ורז"ל אמרו ברית כרותה לשלש עשרה מדות של רחמים שאינן חוזרות ריקם ולכך קבעו בתפלות של פרקים על כל צרה שלא תבוא וגם בימים נוראים להגביר הי"ג מדות של רחמים ואיך תיסק אדעתין ליחסם לזעיר אנפין שהוא קצר אפים הא הוו הני מילי סתרן אחדדי קורים אנו אותו ז"א שעניינו קצר אפים ומשבחים אותו בההיפך שהוא ארך אפים? אתמהא?

קכו) הוא שהנביא ישעיה מוכיח את ישראל הוי גוי חוטא וכו' עזבו את ה' לא על ציצית ותפילין וסוכה ולולב הוכיחם וקרא להם גוי חוטא עם כבד עון כי בודאי היו אוכלים מצה ומרור ועושים שאר מצות אך היו עושים אותם אותם לשם הבעלים והעשתרות אשר בדו להם נביאי השקר תכניתם ולצלמם ודמותם ואמרו להם שנשמתם הוא חלק אלוה ממעל יעשו כ"כ צורות גשמיות עץ ואבן וכסף וזהב, כדי לעבוד לאלוה המוחש במעשה, והלמשיך על ידו את השפע מהצורות, אשר בשמים ממעל שבדו להם נביאיהם וצוו אותם לעבדם! אף כן עשו בעלי הקבלה החדשה שקבלוה מיד המלך העכו"ם, ויאמרו כי שקר נחלו אבותינו לעבוד ולהתפלל ולקרא לה' אלהים אמת שהוא הסבה הראשונה, בעבור דלית מחשבה תפיסה ביה (שאינו יכלל לציירו בדמיונו)! היפך דברי הנביא שאמר ה' עזי ומעזי ומנוסי, אליך גוים ידרושו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, ויודו לדת האמת, לא שישראל יורו להם לעבוד את האלילים! כאשר עשו המקובלים החדשים על פי הזהר הנמסר להם מידי המלך העכו"ם שאמר שאין ראוי לעבוד אלא לסבות הנאצלים ונמשכים ממנו לפי דעתם, כאילן המשלח פארותיו הילך והילך, שהם מושגים להם על פי רעיונותיהם, ותלו כל מצותיה של תורה כאלו הגופים הנבראים וקראום גופא דמלכא יש מצות תלוים בידא דמלכא, וברגלוי, ושאר אברים שבגוף, ויש מצות אשר לדעתם הם ביסוד. ערית מלכא דלא אריך למחזי בטעם כסוי הדם של חיה ועוף כמו שכתב הרב מקור חיים בטעם כסוי דמם! ועל כל אלה הענינים יבכו הכהנים משרתי ה' בין האולם והמזבח ויאמרו חוסה ה' על עמיך. והט לבם לדעת ולהשכיל אמתתך. ולדעת את דרכיך אשר צוית את משה עבדיך ללמד לישראל עלילותיך ולעבדך בלבב שלם. ולא לעבוד לגופים נבראים שמכנים אותם בשם אורות אלהיים בעבור דבר אלהי המעורב ומשותף בהם שהיא נשמתם כמו שחשבו המקובלים החדשים.

קכז) לבי לחוקקי ישראל המתנבים בעם להבין ולהשכיל בתורת ה' בחכמה ותבונה. ובדעת ישרה על פי קבלת רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והפוסקים הדולים ומשקים לכל צמא ממקור מים חיים, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' והם מלאו אחר ה' ותורתו הקדושה שלא לפנות אל האלילים, איך בכל מצותיה של תורה האריכו הרחיבו לבאר חילוקי דיניהם בכמה פרטים, וחומרות יתירות ממה שנזכר בתלמוד! ובדיני יחוד השי"ת שהוא העיקר הגדול, העלימו עיניהם ועזבוהו ולא דברו מאומה אפי' בפרט אחד מכל דיני יחודו ית'! ולמה זה ועל מה זה הניחוהו כעיר פרוצה אין חומה, והוא נוהג בכל זמן ובכל מקום בין בארץ בין בחוצא לארץ, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, כאלו נשתכחה מישראל תורת יחוד השי"ת היוצאת מדברי התלמוד בבלי וירושלמי ומדרשי רז"ל, אחרי מות ר' בחיי בעל חובת הלבבות ורבי יהודה הלוי והרס"ג והרמב"ם והסמ"ג ובעל העיקרים וזולתם! עד שבעבור זה נפלו קצת אחרונים בפח הנסיון אשר נסה ה' אלהינו אותנו על ידי המלך העכו"ם בשלחו ספר הזהר לחכמי טוליטולא, והמה שמחו בו שמחה גדולה, כי חפצו להוציא ישן תורת המשנה והתלמוד, מפני חדש תורת הזהר המבזה את המשנה והתלמוד כמבואר לעיל, ולא נתנו אל לבם למנוע מלעבוד אלהים חדשים, מקרבו באו, אשר הזהירנו ה' אלהינו לבלתי עבוד זולתו, אפי' נקראהו בשמו כמעשה דורו של אנוש. וחכמי טוליטולא לא עשו כן אדרבא שלחו מתנות רבות למלך העכו"ם בעבורו והגדילו והחשיבו דברי הפילסוף מחבר הזהר המתנבא בשקר בשם רשב"י שנגלה לו עתיק, יותר ממ"ח נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל, שמ"ח נביאים ושבע נביאות לא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפי' אות אחת חוץ ממקרא מגלה, ומחבר הזהר הוסיף אמונת אלהים אחרים חדשים אשר לא שערום אבותיהם. ואמר שמי שלא יעסוק בתורתו החדשה לית ליה רשו למיעל קמי מריה. ובספר אצהאר אלחק לאחד מחכמי הערביים בטענתו נגד אמונת השלוש שהיא אמונת הנצרים כתב בדף רפ"א ורפ"ב וז"ל. ועלמא אליהוד מן ודן מוסי' אלי' זמאננא הדא לא יעתרפון אתתלית (תלת קשרי דמהימנותא) וצאהר אן דאת אללה וצפאתה אלכמאליה קדימא גיה מתגיירה אזלא' ואבדא'. פלו כאן אלתתלית חקא', לכאן אלואגב עלי' מוסי' עליה אסלאם ואנביא בני אסראיל אן יביינוה חק אלביאן, פאלעגב כל אלעגב אן תכון אלשריעה אלמוסויה אלתי כאנת ואנבת אלאטאעה בגמיע אלאנביא אלי' עהד עיסי' כאלה עם ביאן הדה אלעקידה אלתי הי מדאר אלנגאה (היא מרכז ההצלה והוא מאמר הזהר דלית ליה רשו למיעל קמי מריה) עלי' זעם אהל אלתתלית ולא ימכן נגאת אחדכדונהא נבייא כאן או גיר נבי, ולא יביין מוסי' ע"ס. ולא נבי מן אלאנביא אלאסראלייה הדה אלעקידה בביאן ואצח בחית תפהם מנה הדה אלעקידה צראחה, ולא יבקש פיהא שך ויביין מוסי' אלאחכאם אלתי הי ענד מקרס אהל אלתתלית צעיפה נאקצה גדא באלתשריח אלאתם. ויכררהא מרה בעד אולי וכרה בעד אכרא, ויאכד ען מחאפצהתא תאכידא בלינא, ויוגב אלקתל למן לם יעתקדהא עכ"ל. (העתק ועיין בסוף הספר) וטענתו זאת בעצמה אמיתית צודקת על הקבלה החדשה, ומדבריו מוכח שלא פשטה עדיין אמונת הקבלה החדשה בישראל.

קכח) עוד זאת רעה חולה, שכל הלומדים בזהר ושאר ספרי קבלה חדשה נקל בעיניהם לעולל עלילות ולשם תהלה במאורי ישראל מורי צדק המאירים עיני ישראל בכל מקצועות התורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ובפרט בעיקרי תורתינו איך נאמין ונקיים מצותיה! וביחוד העיקר והעמוד שהכל תלוי בו, והוא יחוד השי"ת לא שנאמר בפינו אחד, ובלבבינו רבים, כמו שאומרים המקובלים כי האלהים העליון דלא שייך ביה עבודה המקשר ומחבר ומזויג את האלהים הרבים התחתונים אשר אותם נעבוד להיותם אחד! אוי לעינים שכך רואות, ואוי לאזנים שכך שומעות, ודברים כאלה הן שאסור לשמען ואסור להרהר בהן אפילו בבית הכסא, כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' כמו שפירשו רז"ל. ומאמיני הקבלה החדשה הזו אשר נחלוה מיד המלך העכו"ם, ישמיו תהלה במאורי ישראל ומלאכי ה', הרס"ג ובעל חובת הלבבות ורבי יהודה הלוי והרמב"ם ובעל העיקרים כאשר יראה המעיין בספר דרך חיים לרבי מנחם דילונאזנו איך תלה בבעל חה"ל בוקי סריקי מה שלא ניתכוון להם החסיד בעל חובת הלבבות! עוד הוסיף לנטות ידו לבזות את החסיד על מה שכתב בהקדמה שחכם אחד נשאל שאלה נכרית מענייני גירושין, והחכם ההוא השיבו אתה האיש השואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מן המצות אשר אינך ראשי להתעלם מהן עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות אשר לא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך וכו'. והרחיב הר"מ לונזאנו את פיו לדבר תועה על מלאך ה' צבאות החסיד בעל חובת הלבבות, ולא זכר שר מאי דגרסינן במנחות שרבי גזר על פלימו שיקבל עליו שמתא או יגלה על ששאל לו שאלה נכרית לענין תפלין, דהכי גרסינן בפ' הקומץ, בעא מניה פלימו מר' מי שיש לו שני ראשים באיזה מהם מניח תפילין אמר ליה או קום גלי או קביל עלך שמתא, ואלמלא חס הקב"ה על כבוד צורבא מרבנן פלימו ואתא ההוא נוברא ואמר אתיליד לי ינוקא דאית ליה תרין רישין כמא בעינא למיתב לכהן וכו'! ודברים של הר"מ לונזאנו הי"ל לדבר על ר' שהשיב על שאלת פלימו או קום גלי או קביל עלך שמתא? אלמלא דכל השואל שאלות זרות מאד מנדין אותו, שגורם לבייש את החכם בחנם, וכ"כ מרן בכ"מ סוף פ"ו מהל' ת"ת שהשואל דבר שאי אפשר הוא בכלל מזלזל בד"ת או המבזה את החכם.

קכט) מי לא ישכיל ויבין לומר שהשאלה הנכרית ששאל השואל את החסיד היתה זרה מאד כעין שאלת פלימו לר', ולמה זה יחשוב על החסיד ההוא מחשבות זרות ונכריות כי הוא מזלזל ח"ו בהעסק בדיני הקרבנות וטומאה וטהרה ותרומה וכיוצא? אלא ודאי רוע לב יש בכאן ושנאת חנם קננה בלבם על חכמי האמת המתכוננים במעשה השי"ת בעולמות שברא כדי להכירו מתוך מעשיו כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך וכו' מה רבו מעשיך ה', ונאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה לא שיראה אותם כשור וכחמור ח"ו אלא שיתבונן בתקופתן ומהלכיהן במסלותם, ומתוכן יכיר גדולת יוצרם וחכמתו כי נפלאת היא עד מאד, כמו שאמר דוד נפלאים מעשיך וכו'. וכל אותן הראיות שמביא הר"ר מנחם ישאם רוח, ואין כאן מקום להאריך להשיב על חטאעתיו בתרמית האמת המעוור את הפתי שהרי ביאר בעל חובת הלבבות דבריו שם בהקדמה שבתחלה ילמוד האדם ויאמין בכל מצות התורה על ידי חכמי התורה והסמך ויסמוך עד דברי קבלתם, ואחר כך ישיב אל דעתו וישמש בשכלו אחר שיעמוד עליו מצד הקבלה שיהא כוללת את מצות התורה ושרשיהן ופרקיהן ותחקור עליו בשכלך עליו עד שיתברר לך אמתתן וידחה השקר, כדכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' ויצא זה מן הכלל דהיינו יחוד השם ללמד על הכלל כולו, כמו שאמרו רז"ל דבר שהיה בכלל ויוצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל יצא עכ"ל. אלמלא שהרב בעל החובות מזהיר שכל מצות התורה צריך ללמוד שרשיהן וחילוקיהן כמו שקבלו חכמים ז"ל, ואח"כ יתבונן בהם עד שיתברר לו אמתתן ככל מה דאפשר, ואשר לא יוכל להשיג כפרה אדומה ושעטנז ובשר בחלב וכיוצא בהם מהחקים יסמוך על הקבלה שכל מצות התורה ניתנו לתועלתינו לטוב לנו כל הימים, אע"פ שלא ידענו מעמם ותכלית הטוב הנמשך מהם אע"פ שהשטן מקטרג עליהן, ואומות העולם משיבין עליהן אזליגן בתר רובא שכיון שנגלה לנו התכלית הטוב ברוב המצות כמו שאמרו רז"ל גם באלה החקים אשר לא נדע תכליתן נסמוך על נותן התורה, כמו שאמרו רז"ל חקה חקקתי גזרה גזרתי אין לך רשות להרהר בהן.

Home